חזירים מעופפים

קיץ 2006

יש חזירים מעופפים אני נשבעת, באמת!
אני יודעת, זה נשמע כמו ביטוי של מיתולוגיה אורבנית  אבל אני באמת ראיתי אותם. ראיתי אותם עפים בין ענני העשן המיתמרים מעל הארובות הגדולות של בתי זיקוק. הם עפו ככה בשלווה מדודה עם כנפיים של מלאכים. הם היו בצבע ורדרד, קצת יותר בהיר מהאמצע של הסטייק שאבא אוכל. כל כך אציליים, כל כך מרוחקים עפים להם בשמיים, לא כל כך גבוה. יש מן הרגשה כזאת שאם נתאמץ רק עוד מעט נצליח לגעת בהם, אפילו אם רק לשנייה.

היו אלו ימי תחילת הקיץ החמים, הריחות הרגילים של התקופה מצומת וולקן, התמונות הרגילות של ילדים בשנות העשרה המוקדמות, עם בקבוק וודקה ומיץ תפוזים, על מדרגות אחוריות של חנות הרהיטים בצומת. מדי פעם, כשהייתה עוברת לידם בחורה יפה, בדרכה לתפוס מונית היו שורקים לה בהתלהבות, כשלא זכו לתגובה היו ממשיכים וצועקים לה "סוקה" ו"נאחוי" ושלל מילים מפרגנות ואוהדות.

 בדיוק יצאנו, אני וניקו מהפאב, עוזי לא עבד באותו יום, אז לא נשארנו הרבה זמן, עמדנו לחצות את הכביש, מתחת לגשר, ולשבת על הספסלים האדומים במרכז BIG שהיה כל כך נטוש,כמו השקט שלפני הסערה ,כבר היינו ממש עייפים, למרות שהיינו בקושי שעה בפאב. משום חשתי כי יש הבדל מהותי בין גיל שמונה עשרה לגיל תשע עשרה. ניקו חיבק אותי קצת, שלא אירדם ואפול, בזמן שאני מחכה שצבע הרמזור יתחלף. היד שלו חלפה בליטוף על הגב החצי חשוף שלי , מגע אצבעותיו הקשות, המחוספסות היה לי כל כך נעים, כל כך מרגיע. הוא חייך אלי חיוך מבויש ואני חייכתי חזרה חיוך חצי מפלרטט. אז הרגשתי אותם, את משב הרוח של כנפיהם הגדולות, הסתכלתי מעליי וראיתי אותם.

רק כשאנשים מסתכלים למעלה הם זוכים לראות אותם, ורק כאלה ששורדים יכולים לספר על זה אחר כך. הבעיה היא שמרוב התרגשות, רוב אלו ששרדו נלקחו לבתי משוגעים כדי שמהר מאוד יורידו להם את הראש למטה.

אמרתי לניקו להסתכל, אבל הוא לא ראה אותם, עד שאחד עצר בצומת ודחף חמישה שקלים למכונה של הקולה וגילה שחסר לו שקל וחצי. הוא התרגז על המחיר המוגזם ובעט במכונה, שזרקה עליו בחצי כניעה פחית פאנטה ענבים שאף אחד לא ממש רוצה.הבעיטה הסיחה את תשומת ליבו של ניקו, אך החזיר עף מהר מדי ללהקתו, שחבריה היו עסוקים בלסמן טריטוריה מעל בית הספר התיכון הקרוב. ניקו הסתכל עליי במבט מהורהר, חשב שהוא ראה לשנייה משהו אבל לא היה בטוח, צחקתי, הוא מלמל משהו בסגנון "חשבתי ששתיתי רק בקבוק מסכן של הייניקן".

מאז אותו לילה ניסיתי להסתכל שוב, מספיק למעלה, לראות אותם שוב, אב קשה לראות אותם עכשיו, גם בגלל כל הטילים שנופלים מסביב, אבל בעיקר בגלל שאם רואים את החזירים כשהם לא ממוענים אליך, אז מתאבנים, זה תוצאה של ההבדל של הפרשי הזמן אני נשארתי בעבר, וכולם המשיכו הלאה.

אז ככה אני, כבר כמה שבועות שאני פסל, אני מרגישה שנוצר סדק קטן מאחורי התנוך של האוזן, אף אחד לא רואה אותו, רק אני מרגישה. ככה, פסל די מוזר, שפתיים חצי משורבבות, פתוחות, רומזות לו "תנשק!" , העיניים שלי כבר נהיו קהות, ובקושי רואים את האישונים, אבל מדי פעם ניקו עובר, נושף קצת על האבק ומנקה את הפסל, הוא יודע שהאישונים הסתכלו לשמיים, לעבר העשן המיתמר מארובות בתי זיקוק. לפעמים, הוא מסתכל כאילו מאחורי, עם הראש שלו, על הכתף שלי, מנסה לראות מה שאני ראיתי, אך הוא עושה את זה פחות ופחות לאחרונה, אולי הוא התייאש, אולי נמאסו עליו המבטים התוהים של האנשים האלו שדוחפים את האף, ואולי, אולי הוא כבר ראה את מה שאני ראיתי.

באותו יום ראיתי חזירים מעופפים בשמיים, בכנפיים נוצתיות רחבות, כמו של מלאכים. הסינים אומרים שהם באו לבשר תקופה של שפע והצלחה כלכלית, אבל הפאבים סגורים כבר שבוע וקצת, בגלל הטילים, בדיוק עכשיו בעונה החמה.

נדמה לי שעברו מאז כמה שבועות, ייתכן שאולי חודשים? או אפילו שנים? אני לא זוכרת בדיוק לפני כמה זמן, קצת קשה לדעת דברים כאלה כשאתה פסל, אפילו במרכז העיר, אף אחד לא אומר את התאריך, כולם בטוחים שהשני כבר יודע, איך "סיני" לא יידע תאריך של יום עסקים חדש, זה היה קודם, עכשיו אין פה כמעט אנשים בכלל, במיוחד חסרות הזקנות המרוקאיות שהיו הולכות לשוק. האמת שאפילו ניקו כבר התחיל לא לבוא, מעניין אם הוא בכלל זוכר, שהוא השאיר אותי שם, מאובנת בעבר, מסרבת להרפות מהרגעים הקטנים האלו של האושר, מהיצורים האלה, ומהבשורה בפיהם, הבשורה ממנה התעלמנו.

אף אחד לא רואה בזמן האחרון חזירים מעופפים, חוץ מג`ימי ופוצ`י, אבל הם לא רואים את החזירים שאני ראיתי, בזה אני בטוחה, כי ג`ימי ופוצ`י שני מסטולים, חוץ מזה שעכשיו במקום חזירים רואים פה רק טילים, ואנשים רצים מהר למקלטים, כך שאם יש בין כל הטילים גם חזירים, אין זמן לראותם, צריך להישאר בחיים.




If you didn`t care what happened to me,
And I didn`t care for you
We would zig zag our way through the boredom and pain
Occasionally glancing up through the rain
Wondering which of the buggers to blame
And watching for pigs on the wing.

(Pink Floyd)