יום חמישי, 12 במאי 2011

כוכב

בזמן שגהר מעליה, התבונן רגע על שעון הקיר התלוי בכניסה אל החדר, מעל הדלת הראשית, מעל הצלם – השעון הראה כי עוד שלוש דקות הוא יכול לסיים כבר וללכת הביתה. הוא אמר להיא מתחתיו, ללא קול, כשפערה לרגע את עיניה, נראית כי היא עומדת לגמור או משהו כזה שהצופים במכשירי הוידאו ביתיים ירצו לראות, או שזה לא היה רלוונטי כבר – "שלוש דקות", הוא אמר בלי קול. פעם הוא אמר למישהי "אני אוהב אותך" בדיוק באותה צורה – אף אחד לא צריך לדעת חוץ ממנה וממנו. בעיקר חוץ ממנו.
הוא כבר היה תשוש אחרי שלוש הדקות הללו, כשדידה לכיוון המקלחת שביקש שירתיחו את מימיה, בניגוד לצפוי. הוא נישק את כף ידו, את קצות אצבעותיו שנטפו מיץ אנושי חייתי. אחר העביר ידו אל המשקוף, מנסה לגשש וחושב לרגע אולי כף ידו, אולי נשיקתו תמצא דרכה אל המזוזה הענקית על המשקוף שלא הבחין בה קודם. ידו מצאה את המזוזה, הוא נשען עליה אחז בה וגופו סרב לזוז עוד.
הוא לא זכר איך הגיע למקלחת, אך התענג על המים הרותחים שהאדימו את גופו בעונג צרוף. הוא רצה להפסיק הכל ולמות באותו רגע – להיות קרוב לחיים, לאמת שהאמין לפתע שקיימת במקום נשגב ממנו אך מקום שהוא יכול להגיע אליו אם יתאמץ מספיק, אם ירצה מספיק. העולם הסתחרר סביבו והוא מצא את עצמו נמשה אל מחוץ למקלחון השבור, הוא שם לב לנחלים קטנים, זרזיפים של דם הנשטפים ממנו ועד פתח הניקוז, ואז כשהבין מה קרה, הרגיש גם את הזכוכיות נעוצות בכתפו השמאלית, בגבו, בעורפו. הם ניסו להעיר אותו, אך גם כשהתעורר הוא נשאר על הרצפה, כך בוהה בזרזיפי הדם לסרוגין ובתיקרה, עיניו פעורות ללא הבעה, ללא פחד, הוא ידע זאת בברור, עכשיו, כשהוא מצא את הדרך להגיע לאמת, אין לו יותר ממה לפחד לעולם. אין פחד, רק יראה – עכשיו תורו, עכשיו עת גורלו.


לתגובות, טקסטים, מסרים, פרוטוקולים משפטיים, אוקראיניות שקוראים להן מילה:
walterh1900@nospammail.net

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה